כשהמוח לא מדבר עם היד- ההבנה המוטורית מאחורי תקשורת חליפית

ילדים לא וורבלים עם צורכי תמיכה גבוהים מתויגים לעיתים קרובות כ"לא מתקשרים" או "לא מבינים", אבל פעמים רבות זוהי תפיסה מוטעית שנובעת מהיעדר כלי ביטוי ולא מהיעדר הבנה. 

אחת התגליות החשובות בשנים האחרונות היא שלמרות תפקוד שפתי או תנועתי נמוך, יש לרבים מהם הבנה תקשורתית גבוהה משמעותית ממה שחשבנו. 

אני מאמינה

בבסיס העשייה שלי עומדת הבנה נוירולוגית: קיים לעיתים נתק בין המוח ליד, או בין כוונה לפעולה. גם אם הילד יודע מה הוא רוצה לומר או לעשות, היד אינה מגיבה, המחשבה נשארת אי שם עם עוד המון מחשבות אחרות.

לכן, שלב ראשון והכרחי בתהליך הוא עבודה על הקישור הזה- דרך גירויים, תמיכה פיזית, חזרתיות, ועבודה עדינה על השריר הנכון שיאפשר הקלדה מדויקת. 

מחקרים רבים מראים שלילדים שאינם מדברים יש פעילות מוחית תקינה בעת שמיעת שפה, מה שמצביע על הבנה שמתקיימת ללא יכולת הבעה.

מחקר שנערך מצביע על החשיבות של התאמת טכנולוגיה מסייעת (כולל הקלדה) לילדים א-וורבליים, והראה שיכולת מוטורית היא מרכיב קריטי בהצלחת התקשורת.

 המשמעות

עבודה ממוקדת על הקשר בין מוח ליד משנה את כל התפיסה כלפי הילד ופותחת פתח לתהליך תקשורתי משמעותי. זהו השלב השקט והסמוי, שלרוב מתעלמים ממנו, אך הוא הבסיס לתקשורת אמיתית.

תוהים אם זה מתאים לילד ולמשפחה שלכם? קראו בפרק שאלות ותשובות

לחצו כאן וקבלו הצצה לחלק מהכלים והעזרים שאני משתמשת בהם בעבודתי עם מקלידים.