שאלות נפוצות

בדיוק על זה אנחנו נלחמים – ההנחה שאם אדם לא מראה הבנה, הוא לא מבין. 
הרבה מהילדים שלא מגיבים לשמם – מזהים אותו מצוין. פשוט הגוף שלהם לא מגיב. הקלדה מאפשרת לנו לעקוף את החסימה הזו. כ
שהתמיכה מדויקת – פתאום יוצאות מילים, משפטים, חיים שלמים.

שאלה מעולה. זו שאלה שמחזיקה פחד אמיתי. 
לכן אנחנו מקפידים על כללים נוקשים – ניטרול השפעה, תמיכה בתנועה בלבד, תיעוד מדויק, והכשרה רצינית לתומכים. 
אבל הכי חשוב? אתה לא יכול לשים למישהו מילים בפה לאורך חודשים ושנים – כשהתוכן עמוק, עקבי, אישי ובלתי צפוי.

זה היה שם כל הזמן. 
מוח נעול בתוך גוף שלא מגיב. בלי מפתח. 
עכשיו מצאנו מפתח – אז מתחילים לפתוח דלתות. 
גם אם עברו 10, 20 או 30 שנה – זה לא אומר שהמוח לא היה שם. רק שלא הייתה דרך להראות את זה.

וזה בדיוק העניין. ההתנהגות שאתה רואה – היא תגובה לחוסר אונים, להצפה, לקושי לווסת את הגוף. היא לא מדד לאינטליגנציה. 
כשאנחנו עוזרים לאדם לווסת – ומלווים אותו יד ביד – פתאום נפתח עולם. 
הקלדה לא באה במקום התנהגויות – היא עוזרת להבין אותן.

אני חושבת שזה מסוכן יותר לא לנסות. 
כשלא מציעים תקשורת – משאירים את האדם בחושך. גם אם הדרך מורכבת – עצם הניסיון יכול לפתוח אפשרות. 
אני ראיתי יותר מדי אנשים שנפתחו – בגיל 3, 8, 17 ואפילו 40. זה שווה את זה.

אופנות לא שורדות עשורים של עבודה שקטה, תחת ספקנות, עם אנשים שלא מסוגלים לזייף. 
הקלדה בתמיכה קיימת בעולם כבר שלושים שנה. היא לא מתאימה לכולם, אבל היא שינוי חיים לאלפים. 
היא פשוט לא קיבלה את הבמה הראויה – עד עכשיו.

בוא נחליף את המילה "מנותק" ב"מוסח", או "לא מצליח להגיב". 
כי האמת? המון פעמים הילד כן קולט, כן מבין, אבל לא מצליח להראות את זה. 
כשהוא יתחיל להקליד – תראה אותו בעיניים חדשות.

כי זה דורש שינוי פרדיגמה. להודות שטעינו. שחלק מהאבחנות שלנו התבססו על תצפית שטחית. זה לא נעים. אבל האמת חזקה מהנוחות. ככל שיותר משפחות ייחשפו לכלי הזה – יותר אנשי מקצוע לא יוכלו להישאר אדישים.

כי הילד שלך שווה את זה. 
כי במקום לנסות לנחש מה הוא צריך – הוא יגיד לך. 
כי פתאום יהיו לכם שיחות, חיבורים, הבנות. 
אתה לא תצטרך יותר לפרש – הוא יוכל לדבר. אפילו אם זה קשה – זה הדבר הכי שווה שתקבלו בחיים שלכם.

כשילד שהיה שקוף – פתאום כותב: "תודה שלא ויתרת עליי"